משנה: כּוֹר תְּבוּאָה לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית פָּטוּר. כּוֹר פֵּרוֹת לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית חַייָב שֶׁהַקִּיטְנִית בִּכְלָל פֵּרוֹת. טְעָנוֹ חִיטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים פָּטוּר. וְרִבִּי שִׁמְעוּן מְחַייֵב. הַטּוֹעֵן לַחֲבֵרוֹ בְּכַדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְקַנְקַנִּים אַדְמוֹן אוֹמֵר הוֹאִיל וְהוֹדָה לוֹ מִקְצָת מִמִּין הַטַּעֲנָה יִשָּׁבֵעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַהוֹדָייָה מִמִּין הַטַּעֲנָה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן. טְעָנוֹ כֵלִים וְקַרְקָעוֹת הוֹדָה בַכֵּלִים וְכָפַר בַקַּרְקָעוֹת בַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַּכֵּלִים פָּטוּר. הוֹדָה בְמִקְצָת הַקַּרְקָעוֹת פָּטוּר. בְּמִקְצָת הַכֵּלִים חַייָב שֶׁהַנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֵרָיוּת זוֹקְקִין אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֵרָיוּת לִישָּׁבַע עֲלֵיהֶן׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זוקקין. גוררין:
הודה במקצת כלים חייב. דאיכא הודאה וכפירה בלא קרקעות ונשבע גם על הקרקעות ע''י גילגול שבועה:
פטור. משבועה דאורייתא שלא כפירת קרקעות ולא הודאתן מביאו לידי שבועה שאין דין שבועה בקרקעות:
הואיל והודה מין הטענה. דהוי ליה כמו טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן וחייב שבועה והלכה כאדמון:
כדי שמן. כדים מלאים שמן והודה לו בקנקנים כדים רקים בלא שמן:
ור''ג מחייב. דלא בעי הודאה ממין הטענה ואין הלכה כר''ג:
מתני' אלא לתך קטנית. לתך הוא חצי כור ט''ו סאין:
והודה לו בשעורין פטור. אף מדמי שעורין דמה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו:
הלכה: לִטְרָא זָהָב לִי בְיָדֶךָ כול'. שְׁמוֹנֶה שֶׁלְּזָהָב יֵשׁ לִי בַכִּיס. וְנִמְצְאוּ שְׁמוֹנֶה דֵינָרֵי זָהָב. אוֹ חֲמִשִּׁים סֶלַע. וְנִמְצְאוּ ר' דֵּינָר. אוֹ ר' דֵּינָר. וְנִמְצְאוּ חֲמִשִּׁים סֶלַע. הֲרֵי אֵילּוּ חוּלִין. שְׁמוֹנֶה דֵינָרֵי זָהָב יֵשׁ לִי בַכִּיס. וְנִמְצְאוּ חֲמִשִּׁים סֶלַע. אוֹ ר' דֵּינָר. וְנִמְצְאוּ נ' סֶלַע. הֲרֵי אֵילּוּ שֵׁינִי. 30a לִטְרָא זָהָב לִי בְיָדֶךָ אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לִטְרָא כֶסֶף פָּטוּר. דֵּינָר זָהָב יֵשׁ לִי בְיָדֶךָ. אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא דֵּינָר כֶסֶף. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַבִּינָּא. בְּקַדְמִיתָא הֲוֵינָן אָֽמְרִין. דֵּינָר זָהָב פְּרוטְרוּט. דֵּינָרֵי זָהָב אֵינָן פְּרוטְרוּט. אִילּוּ מַר. דֵּינָרֵי זָהָב זָהוּב. יֵאוּת. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. דֵּינָר זָהוּב זָהָב פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אשכח תני. והכי אשכחן ברייתא אחרית' דתני בהדיא כן זהוב זהב פטור דוקא באומר זהוב בהדי דינר זהב הוא דפטור דאז אין מיני הפרוטרוט בכלל:
אילו אמר דינרי זהב זהוב יאות. דכשאומר זהב זהוב ודאי אין דעתו אלא על זהב ממש ובהא שפיר איכא למימר דאינן פרוטרוט אבל אם לא אמר זהב זהוב אין חילוק בין דינרי לבין דינר ולעולם חייב דפרוטרוט ממיני מטבעות בכלל הן:
דינרי זהב אינן פרוטרוט. אבל דינרי זהב אין מדרך לחשוב למטבעות קטנו' ולהעלותן עד שיהו שני דינרי זהב והלכך ברישא פטור דלא הוי הודאה ממין הטענה כך היו אומרין בראשונה אלא דקשיא לן עלה:
בקדמיתא. בראשונה היינו אומרין דהיינו טעמא דמחלק בין דינר לדינרי משום שדינר זהב פרוטרוט כלומר שהוא מתחשב על מטבעות קטנות ופרוטות שכשיש לאדם חשבון של מיני מטבעות אצל חבירו מדינרי כסף או שארי מטבעות ופרוטות הוא מצרף אותן ומעלה החשבון עד אם יעלו לדינר זהב והלכך כשתבעו דינר זהב אלו בכלל והוי הודאה ממין הטענה וחייב:
גמ' שמונה של זהב. תוספתא בפ''ה ממעשר שני וכך היא שנויה שם כיס מעשר שני יש לי בתוך הבית הלך ומצא שם שנים ושלש כיסין הגדול מעשר שני ושנים הקטנים חולין שמנה של זהב יש לי בכיס והלך ומצא שמנה דינרי זהב הרי אלו שני. שמנה דינרי זהב יש לי בכיס והלך ומצא שמנה של זהב הרי אלו חולין. שמנה של זהב יש לי בכיס והלך ומצא חמשים סלע או מאתים זוז. מאתים זוז או חמשים סלע ואחר כך מצא שמנה דינרי זהב הרי אלו שני. שמנה דינרי זהב יש לי בכיס והלך ומצא חמשים סלע או מאתים זוז. מאתים זוז או חמשים סלע אחר כך מצא שמנה דינרי זהב הרי אלו חולין ע''כ. ויש שם טעות דמוכח בסיפא וכמה שהגהתי כצ''ל. וה''פ דברישא היינו טעמא משום דקרו אינשי לדינרי זהב זהב סתם והלכך כשאמר שמנה של זהב של מעשר שני יש לי בכיס ונמצאו דינרי זהב הרי אלו מעשר שני דעליהם נתכוין אבל לא קרו אינשי לזהב סתם שהוא פרוטרוט זהב דינרי זהב והלכך כשאמר דינרי זהב ונמצא שמנה של פרוטרוט זהב לא עליהם נתכוין ואני אומר נתחלפו ואחרים הן ושל חולין כדתנן במתני' פ''ד שם היה שם מנה ומצא מאתים השאר חולין ובתוספתא גריס שם להא מנה ומצא מאתים הכל חולין לדברי חכמים. ובסיפא היינו טעמא דכשאמר שמנה של זהב שהוא פרוטרוט זהב או מין משקל אחת של זהב ונמצאו שם חמשים סלע או מאתים זוז דהיינו חמשים סלע שכל סלע הוא ד' זוזים צורי שהן דינרים אני אומר עליהם נתכוין שיש שם שמנה של זהב שהן שוין חמשים סלע או מאתים דינרין והרי אלו מעש' שני וכן אם אמר חמשים סלע או מאתים זוז יש לי מעשר שני ונמצאו שמנה של זהב פרוטרוט. אבל אם אמר שמנה דינרי זהב של מעשר שני יש לי ונמצאו חמשים סלע או מאתים זוז וכן בהיפך הרי אלו חולין לפי שאין החשבון של שמנה דינרי זהב עולין לסך חמשים סלע אא''כ אנו מחשבין כל דינר זהב בכ''ה דינרי כסף אבל דינרי זהב שהיו בימיהם לא היו כ''כ כדאשכחן בעלמא שהיו שוין י''ב דינרי כסף ואינם עולין למאה דינרין והלכך מעות אחרים הן. ומייתי לה הכא משום דמתני' איירי בהפרש שבין דינרי זהב לזהב וכן לקמן אלא דהגירסא נשתבשה בהעתקה:
כֵּינִי מַתְנִיתָה. כָּפַר בְּמִקְצָת קַרְקָעוֹת חַייָב. בְּמִקְצָת כֵּלִים פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כיני מתניתא כפר במקצת קרקעות פטור במקצת כלים חייב. כצ''ל ונתחלפו התיבות וטעות דמוכח הוא וה''פ משום דקשיא להש''ס הא דקתני במתני' הודה במקצת הקרקעות פטור דמשנה דלא צריכה היא דהא קתני לה רישא דאין הודאות ולא כפירת קרקעות מחייבתו שבועה והודה במקצת כלים חייב דקתני שפיר הוא דקמ''ל דהואיל ויש כאן הודאה וכפירה בכלים מחייבו שבועה גם על הקרקעות ע''י גילגול אלא הודה במקצת קרקעות פטור למאי איצטריך ומשני לה כיני מתני' דהא קמ''ל דאף דכפר במקצת הקרקעות גופייהו פטור ואי מרישא ה''א דאין הטעם משום דאין הודאת וכפירת קרקעות מביאו לידי שבועה אלא דטעמא הוי משום דשני מינין הן בענין הטענה והוי כטענו חטין והודה לו בשעורין הלכך קמ''ל בסיפא דאפי' הודה במקצת קרקעית וכפר במקצתן דיש כאן הודאה וכפירה בקרקעות עצמן פטור ומשום דאין כפירה והודאה שלהן מחייבו שבועה וכפירה במקצת כלים הוא דחייב דאיכא הודאה וכפירה בהו בלא הקרקעות וחייב שבועה גם על הקרקעות כדלעיל:
הלכה: כּוֹר תְּבוּאָה לִי בְיָדֶךָ כול'. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַתְנִיתָה בִטְעָנוֹ חִיטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים. אֲבָל טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְּהָדָא דְרִבִּי אִמִּי. מַאי דָא דְתַנִּינָן. רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַייֵב. בָּא לְהוֹדִיעֲךָ כֹּח רַבָּן גַּמְלִיאֵל עַד הֵיכָן מְחַייֵב. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא סוֹף דָּבָר בִּטְעָנוֹ חִיטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים. אֲבָל אִם טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי חֲכָמִים פָּטוּר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לֹא יְהֵא דָּבָר בְּשֶׁטְּעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן. אֲבָל אִם טְעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים דִּבְרֵי הַכֹּל חַייָב. כְּהָדָא דְרֵישׁ לָקִישׁ. חַד בַּר נַשׁ אֲזַל בְּעֵי מֵידָן קֹמֵי רַב דַּהֲוָה מַטְעַן לְחַבְרֵיהּ חִיטִּין שְׂעוּרִין וְכוּסְמִין. אַמַר לֵיהּ רַב. הַמְתֵּן עַד דִּיגַלְגֵּל עֲלָךְ כָּל דְבָעֵי וּבְסוֹפָא תִּישְׁתְּבַע עַל כּוּלָּן. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. כָּךְ מֵשִׁיב רֵישׁ לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן. עַל דַּעְתָּךְ דְּתֵימַר טְעָנוֹ שְׁנֵי מִינִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן דִּבְרֵי חֲכָמִים פָּטוּר. וְהָתַנִּינָן. טְעָנוֹ חִטּים וְקַרְקָעוֹת. וְהוֹדָה לוֹ בַכֵּלִים וְכָפַר בַקַּרְקָעוֹת. בַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַּכֵּלִים. כֵּלִים וְכֵלִים חַייָב. כֵּלִים וְקַרְקָעוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. 30b אָמַר לֵיהּ. לְזוֹקְקוֹ לִשְׁבוּעָה דוּ מַתְנִיתָה. שֶׁהַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֵרָיוּת זוֹקְקִין הַנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֵרָיוּת לִישָּׁבַע עֲלֵיהֶן׃ וַאֲפִילוּ עַל דְּרֵישׁ לָקִישׁ לֵית הִיא פְלִיגָא. דְּתַנִּינָן. הַטּוֹעֵן לַחֲבֵרוֹ כַדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בְקַנְקַנִּים. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁטְּעָנוֹ קַנְקַנִּים וְשֶׁמֶן. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁיֵּשׁ הוֹדָייָה מֵהַטַּעֲנָה. אִם בְּשֶׁטְּעָנוֹ קַנְקַנִּים וְלֹא הוֹדָה בַשֶׁמֶן. כָּל עַמָּא מוֹדוּ שֶׁאֵין הוֹדָייָה מֵהַטַּעֲנָה. רִבִּי זֵירָא וְרִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. בְּשֶׁטְּעָנוֹ קַנְקַנִּים שֶׁמֶן. אָהֵן אָמַר. קַנְקַנִּים וְלֹא שֶׁמֶן. וְאָהֵן אָמַר. שֶׁמֶן וְלֹא קַנְקַנִּים. נִידָּה קַנְקַנִּים וְלֹא שֶׁמֶן. שֶׁמֶן וְלֹא קַנְקַנִּים. רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי אַבִּין מַפִּיק לִישְׁנָא מֵחָצִין דִּמְשַׁח. וְיִשְׁאָלוּנֵיהּ. בָּהוּא דְּאִישְׁתְּתַק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אנן קיימין. כלומר דהא על כרחך דמוקמינן לפלוגתייהו דאדמון ורבנן אליבא דרבנן דר''ג כי היכי דלא תיקשי הלכתא אהלכתא דקי''ל כאדמון וקי''ל כרבנן דר''ג אלא ודאי דאדמון נמי כרבנן דר''ג ס''ל והשתא מפרשינן במאי עסקינן בפלוגתייהו דאדמון ורבנן:
אם בשטענו קנקנים ושמן. והוא הודה לו בקנקנים כ''ע מודים שיש כאן הודייה מהטענה וכדר''ל דלא פליגי רבנן בטענו שני מינין והודה לו באחד מהן:
אם בשטענו בקנקנים והודה לו בשמן. צ''ל וכן הוא בכתובות ושם גריס ואם בשטענו לו בשמן והודה לו בקנקנים והיינו הך אלא דמתיישב טפי על לשון המשנה וכן דרך שזה מודה מסתמא בפחות ממה שזה טוענו:
כל עמא מודיי שאין ההודייה מהטענה. דאפי' אדמון מודה בהא דס''ל כרבנן דר''ג דהוי טענו חטין והודה לו בשעורין ופטור:
ר' זירא. אלא כדר' זירא בשם שמואל דבשטענו קנקנים שמן עסקינן ופליגי במשמעות לשונו:
וה''ג בכתובות ההן מילין וההן אמר ריקנין. וגי' זו נכונה היא וכלומר דבהא פליגי ההן אדמון סבר דקנקנים מלאין שמן קאמר דמשמעות לשונו קנקנים עם השמן והלכך כשהודה לו בקנקנים הוי הודאה מין הטענה דהוי טענו חטין ושעורין והודה לו באחד מהן:
וההן אמר ריקנין. כלומר ורבנן סברי דיש ג''כ לפרש משמעות לשונו על אחד מהן וכמו דיש לומר דקנקנים רקנין בלא שמן קאמר כך יש לומר שמן בלא קנקנים קאמר ואכתי לא אסיק למילתיה עד לקמיה והיינו דפריך עלה:
קנקנים בלא שמן. כלומר ניחא אי הוי מיירי במתני' לרבנן דקנקנים בלא שמן קאמר שפיר הוה מפרשינן דאפי' אמר קנקני' שמן יש במשמעות הלשון דקנקנים של שמן קאמר וקנקנים רקנים טוענו:
שמן ולא קנקנים. בתמיה כלומר דהא ע''כ לרבנן מפרשינן דזה טוענו שמן בלא קנקנים והיכי מפרשת להא במשמעות לשון דאם שמן בלבד הוא טוענו א''כ למה הוא מזכיר להקנקנים:
ומשני ר' אבין דהיינו טעמא דמפיק לישנא מחצין דמשח כלומר שכוונתו להוציא בלשונו מדות של שמן כך וכך מדות שמן יש לי בידך ולעולם שמן בלא קנקנים טוענו ולא הוו הקנקנים הודאה מין הטענה. מחצין מדות בלשון המשנה ודוגמתו אם היה זולף במחץ פ''י דטהרות וכן הרבה:
וישאלוניה. אמאי פליגי במשמעות לשונו וכי אין אלו יכולין לשאול אותו מה היתה כוונתו לתובעו אם על המדות שמן או על הכלים עם השמן:
בהוא דאישתתק. דמיירי כגון שנשתתק התובע אח''כ ואין לשאלו:
ואפי' על דר''ל לית היא פליגא הא דתנינן וכו'. כלומר הא דתנינן בפלוגתא דאדמון ורבנן אתיא שפיר אפי' למאי דקאמר ר''ל דבטענו שני מינין והודה לו באחד מהן חייב לרבנן כדמפרש ואזיל:
אמר ליה לזוקקו לשבועה דהוא מתניתא. כלומר לעולם אפי' כלים וכלים נמי פטור והא דאשמועינן כלים וקרקעות משום סיפא הוא דנקט לה וזוקקין קמ''ל דאם הודה במקצת הכלים חייב שבועה אפי' על הקרקעות:
כלים וקרקעות לא כל שכן. כלומר דאי לא תימא הכי אלא כלים וכלים נמי פטור א''כ קשיא ליתני רבותא טפי דאפי' כלים וכלים פטור וכ''ש כלים וקרקעות אלא ע''כ כלים וכלים חייב וקשיא לר' יוחנן:
כלים וכלים חייב. כלומר דאלמא דוקא כלים וקרקעות הוא דתנינן דפטור ומשום דאין כפירה והודאה של קרקעות מביאה לידי שבועה הא כלים וכלים דומיא דכלים וקרקעות כגון שטענו שני מיני כלים והודה לו באחד מהן חייב:
על דעתך דאת אמר. דאפי' בטענו שני מינין והודה לו באחד מהן פטרי רבנן א''כ קשיא הא דתנינן טענו כלים וקרקעות וכו' וכפר בכלים פטור:
הוה מטען וכו'. היה טוענו מינין הרבה וזה הודה לו באחד מהן וא''ל רב המתן ויגלגל עליך כל מה שהוא רוצה ואפ''ה לבסוף תשבע שבועה אחת על כולן שמעינן מיהת דבטענו מינין הרבה והודה באחד מהן חייב הוא בשבועה. והתם גריס דרב אמר להתובע כל מה דאת יכיל מגלגלה עלוי גלגל ובסופא הוא מישתבע לך חדא על כולהון. והיינו הך:
רב כהדא דריש לקיש. והכי גריס התם וכדמוכח מעובדא דלקמיה דרב כר''ל סבירא ליה ואליבא דחכמים:
ריש לקיש אמר לא יהא דבר. כלומר הא לאו מילתא דאמרת. אלא מתניתא בשטענו חטים והודה לו בשעורים אבל טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי הכל חייב. כצ''ל וכן הוא בכתובות וכן גרסינן הכא:
בא. ומשני דהא ל''ק דבא להודיעך כח ר''ג דקמ''ל רבותא אליבא דר''ג עד היכן הוא מחייב ואפי' בטענו חטים והודה לו בשעורים משום דלא בעי הודאה מין הטענה ולעולם פטרי רבנן אפי' בטענו שניהם והודה לו באחד מהן וכן אמר ר' חייה בשם ר' יוחנן לא סוף דבר וכו' אלא אם טענו שני מינין וכו' צ''ל:
אמר ר' אבהו בהדא דר' אמי. קשיא דא''כ מאי דא דתנינן ר''ג מחייב וכלומר אמאי אשמעינן פלוגתיי' במתני' בטענו חטין והודה לו בשעורין ר''ג הוא דמחייב אבל חכמים פוטרין ליתני רבותא טפי דאפי' בטענו שני מינין והודה לו באחד מהן פליגי חכמים ואמרי דפטור:
גמ' ר' אמי בשם ר' יוחנן. סוגיא זו כתובה בפ' שני דייני גזילות הלכה ד'. ונראית כאן חסירה לפי הגי' דהתם דמקודם להא דאמר רבי אמי גרסינן שם מתניתא בשטענו חטים והודה לו בשעורים אבל אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי הכל חייב. ובספרי הדפוס כתוב פטור וזה טעות דמוכח. ר' אמי בשם ר' יוחנן לא סוף דבר מתניתא בטענו חטין והודה לו בשעורים אלא אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי חכמים פטור. והתם נשתבשה הגי' וע''כ דר' אמי הכי ס''ל כר' חייא בשם ר' יוחנן דהכא כדמוכרח מהא דר' אבהו דלקמיה וכן גריס התם הקושיא על הא דר' אמי. ור' אמי פליג הא דמפרש דמתני' דפליגי דוקא בטענו חטים והודה לו בשעורים אבל אם טענו שניהן והודה לו באחד מהן ד''ה חייב ואיהו ס''ל דלא סוף דבר דפליגי חכמים בשטענו לאחד מהן והודה לו במין אחר אלא אפי' בטענו שני מינין והודה לו באחד מהן פליגי חכמים וסברי דפטור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source